משפחת אורט חולון מרכינה  ראש לזכר בוגרי בית הספר –  כאן

טקס לזכרם של בנותינו ובננו שנפלו במערכות ישראל נערך ב- 8.5.19  ברחבת ביה”ס .

תודה גדולה לתלמידים ולתלמידות  המקסימים והכישרוניים,
לתלמידי מגמת צילום סטילס נגורה אזמוב מי”ב 4,  עומרי מורנו ואלכס ארסניוק מי”א 4  שצילמו את הטקס.

תודה למשפחות השכולות המגיעות , עם כל הקושי, מידי שנה בשנה,
לכל הבוגרים והבוגרות, חיילים וחיילות– שמחים לראותכם כאן בבית הספר.

תודה לכל מי שעזר  בהפקה ובהעמדת הטקס:
לעובדי המינהל  ובמיוחד לאלי מני, משה כהן, רונית וטלי
לליאת צמח רכזת החינוך החברתי –  על כל הטקסים השנה שנערכו בנועם, מקצועיות  ובהמון השקעה
לגלעד קבלרו , האחד והיחיד, על הרמה והמקצועיות
ולכם תלמידי בית הספר  המקסימים על התנהגות בוגרת בטקס זה  ובכל הטקסים.

לצפייה בתמונות לחצו על תמונת הקולאז:

נאום מנהל הקמפוס-

קטע מתוך שיר שכתב הסופר והמשורר דוד גרוסמן, אב שכול:
קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך,
מבטו רק נפקח, אך התחיל ללבלב,
רק ניתן לי ותכף נלקח.

ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא.
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו.
נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך האביב.

לפני 71 שנים הכריז האו”ם על הקמת מדינה יהודית. הכרזה שללא ספק הייתה אירוע מכונן ולווה בהתרגשות עצומה, אבל לא ההכרזה היא שהקימה את מדינת ישראל- מדינתנו האהובה, היפה והמשגשגת.
המדינה קמה בזכות אותם חיילים, בזכות החלוצים והאמונה כי קום תקום מדינת ישראל בארץ ישראל!! היא קמה בדם בניה ובנותיה במשך עשורים רבים, בזכות אומץ ליבם של הלוחמים, הוריכם, אישכם, אחיכם אחיותיכם וילדכם היקרים…

אימהות ואבות, אחים ואחיות, אלמנות ויתומים- משפחת השכול. משפחה הכוללת את כוחות הביטחון ונפגעי פעולות האיבה.

מה ניתן לומר לכם?
כיצד ניתן לנחם ולחזק?
האם יכולה להיות נחמה?
אנחנו עומדים ומרכינים את ראשנו בכאב, שותקים, בוכים, ובעיקר מוקירים, מעריכים ויודעים  שבלעדיהם, לא היינו ניצבים כאן היום.

בני המשפחות השכולות, ציבור יקר! ביום המקודש הזה כאבכן הפרטי, הופך ליגון לאומי. הם הכוח והם העוצמה, והם הרוח הגבית המנשבת ומעצימה כל אחת ואחד מאתנו… הם עזי הרוח וברי הלבב, היפים והטובים ביותר, שנפלו חלל בּמַעַרְכות הקוממיות והמגן.
אנו חיים עדיין על חרבנו. אבל שוחרים לשלום בכל ליבנו. הקרב לא תם. טרם הגענו ליעדינו.

ביום הזה, לנגד עיני כל אחת ואחד מאתנו מרצדת הדמות האישית המוכרת של בן המשפחה, החבר, השכן או הידיד שנפל.
נזכּור את גיבורינו באהבה, בהוקרה ובהודיה. כן, עלינו לזכור!!

זיכרון,  פירושו ללכת בדרך שפילסו הנופלים בנעליהם הגדולות מתוך תחושת שליחות, שייכות, גבורה ואומץ לב, אמונה בצדקת הדרך, כבוד ומחויבות למדינה ולמורשת העם, תוך דוגמא אישית וערבות הדדית, אלו הם אבני הדרך, וזהו משעול הזיכרון, כדי שנהיה נכונים וראויים לציין את חג העצמאות בהכרה צלולה של כובד המחיר וטוהר הלב.

ההחלטה לקבוע את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות, נגזרת מהעובדה הברורה, כי חללי מלחמות ישראל, “במותם ציוו לנו את החיים”. לנו- לכל אחת  ואחד מאתנו.

זה אולי ביטוי השגור בפינו, אולם ממחיש את ההערכה העצומה, לכל אלה שהקריבו את חייהם למען הגנת העם והמדינה, ומביע את הקשר ההדוק והכואב בין המוות מצד אחד,  ובין החיים מצדו האחר:
חללי מלחמות ישראל העניקו לנו במותם, את החיים – את האפשרות להמשיך ולחיות במדינה. ולכן מדי שנה בשנה, אנו מצווים לעצור ולזכור בכאב את הנופלים, יום לפני שאנו חוגגים את שמחת העצמאות.

יהי זכר חללי מערכות ישראל בָּרוּךְ וחקוק בלב ישראל לדור ודור.