טקס השבעה באוקטובר 2024
משפחת אורט חולון מתייחדת עם זכרם של 724חללי מלחמת חרבות ברזל ועם זכרם של 821 נפגעי פעולות האיבה.
נאום מנהלת הקמפוס, הגברת אורטל קשת:
קהילת אורט חולון יקרה בוקר טוב,
אנו מתכנסים היום, שנה לאחר השבת השחורה של השבעה באוקטובר, יום שחרט צלקת עמוקה בליבה של החברה הישראלית .אנו מתכנסים כדי לזכור, להתאבל ולחזק זה את זה.
לפני שנה, בשעה שרוב תושבי עוטף עזה ישנו את שנת הבוקר של שבת, נקרענו מהשלווה אל תוך הסיוט הנורא מכל. איבדנו יקירים, שכנים, חברים- ראינו את הרוע במערומיו. חווינו טראומה לאומית שתלווה אותנו עוד שנים רבות.
אזרחים רבים נרצחו באכזריות, מאות נחטפו, אנשי כוחות הביטחון שלנו וצהל נלחמו ועודם נלחמים בגזרות קשות ומורכבות- אך אני רוצה להזכיר כמה טוב ראינו בעם שלנו מאז. אזרחים רבים שסיכנו את חייהם להציל אחרים – חיילים וכוחות ביטחון שנלחמו בגבורה, מתנדבים שהגיעו לסייע בכל דרך אפשרית ואינסוף נתינה וערבות הדדית שלא פסקו.
יש כל כך הרבה סיפורי גבורה שבטוחה שספרים וסרטים רבים עוד ייצאו עליהם ויספיקו לשידורים של שנים רבות ואני בוחרת להזכיר פה היום שלושה מהם.
סיפורו של “צוות אלחנן” נחשב לאחד מסיפורי הגבורה הייחודיים מהשבעה באוקטובר.
מנחם, אחיו אלחנן והאחיין שלהם איתיאל זוהר יצאו מביתם בעתניאל בשמחת תורה מבלי שאף אחד קרא להם – כדי להציל את חייהם של תושבי היישובים בעוטף, הם נכנסו לבארי והצילו עשרות תושבים. השלושה לחמו במשך שעות רבות מול מחבלי חמאס שערכו טבח בקיבוץ. הם חילצו 100 מבני הקיבוץ במשך שש עשרה שעות תחת אש. בבית האחרון שאליו נכנסו, ארב מחבל שירה והרג את אלחנן קלמנזון.
אני רוצה להזכיר את סיפור התצפיתניות במוצב נחל עוז. הקרב במוצב זה היה אחד הקרבות הראשונים שהתנהלו באותה שבת, בקרב נהרגו עשרות חיילים.
בשעה 6:29 תחת מתקפת טילים זיהו התצפיתניות במוצב נחל עוז מחבלים המתקרבים למרחב הגדר ובשעה 6:40 החלו לפשוט כמאות מחבלים לתוך המוצב. חיילים רבים ניהלו שם קרבות עזים כאשר בצידו האחר של הבסיס התסגרו התצפיתניות שניהלו קרב מהחמ”ל החוצה.
במשך שעות ניסו המחבלים להשתלט על החמל אך נהדפו בידי לוחמים. המחבלים השליכו לתוך החמל רימונים עם חומרי בערה רעילים והציתו את החמל. שבע תצפיתניות שהיו בחמ”ל נהרגו כתוצאה מכך ובהם מפקדת החמל סרן שיר אילת שאני בוחרת להזכיר אותה כיון שהייתה תלמידתי האהובה. שיר הייתה המפקדת הבכירה של התצפיתניות במוצב באותו יום
במשמרתה הכריזו שיר והתצפיתיות על החדירה של מאות מחבלים לקיבוצים מסביב למוצב.
שיר הכווינה את מפקדי כוח גולני והעבירה להם ולכוח הלוחם באוגדה נתונים בזמן אמת. בד בבד היא הפעילה את מערכת “רואה יורה” שהוצבה סמוך לגבול עם עזה נגד מחבלים המתקרבים לגדר, בשלב מסוים המערכת הושמדה. תוך כדי המשבר דאגה שיר לחיילותיה והרגיעה אותן, היא ניהלה את המשבר בגבורה ובקור רוח יוצאים דופן. לאחר שעות של לחימה הכריעו המחבלים את החמ”ל ושיר נפלה יחד עם שבע חיילות, ארבעה חיילי גולני , גשש ושתי סמ”לות מבצעים.
מאותו מוצב נחטפו שבע תצפיתניות: אור מגידיש ששוחרה לאחר שלושה שבועות במבצע אמיץ של צה”ל ונועה מרציאנו שנחטפה בחיים ונרצחה בשבי בשלושה עשר בנובמבר.
5 תצפיתניות עדיין מחכות לראות את האור וכולנו מייחלים לחזרתן:
נעמה לוי, לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ואגם ברגר
באותה שבת שחורה, בילו כארבעת אלפים איש במסיבת הנובה הידועה בחניון ליד קיבוץ רעים. בשעה 6:29 החלה להישמע האזעקה שהפתיעה את אלפי הרוקדים. זמן קצר לאחר מכן החלו להגיע למקום מאות מחבלי חמאס והחלו לטבוח במבלים. מתחם המסיבה הפך לאזור אסון, לפחות כשלוש מאות שישים וחמישה בני אדם נרצחו וארבעים ושלושה נחטפו בפיגוע טרור הגדול במדינה.
גם פה ישנם סיפורים על אנשים שהבינו מהר את גודל האירוע והחלו לעזור בתוך כאוס שלא נגמר במשך שעות ואף ימים. בהם רמי דוידאן שמתגורר בעוטף עזה במושב מסלול והצליח להציל מאות חוגגים מהמסיבה ברעים, הוא מספר כי היה בסוג של מרתון, עבד על אוטומט כדי להספיק להציל כמה שיותר. כשרמי מבין שמאות מחבלי חמאס חדרו לשטח ישראל הוא משאיר את משפחתו בממד ונוסע הלוך ושוב לא פחות מחמש עשרה פעמים כדי לחלץ מבלים מהטבח.
ויש עוד כל כך הרבה סיפורים מרגשים כאלו על אלפים של גיבורים וגיבורות שהם שלנו. מהעם שלנו
היום שנה אחרי , הכאב עודנו טרי, הפצעים מדממים, המחיר הכבד שאנו משלמים במערכה המתמשכת מזכיר לנו מדי יום את גודל השעה ואת חובתנו המוסרית להגן על ביתנו.
אנו צריכים לזכור את כל הנספים, את החטופים שעדיין לא שבו, את המשפחות השכולות, את הפצועים בגוף ובנפש ואת מי שחיו התשנו ללא היכר ובהם שלוש משפחות מהקהילה שלנו פה באורט חולון:
אני רוצה להזכיר את שני בוגרי אורט חולון שנפלו בקרב ואת בוגרת ביה”ס שנרצחה במסיבה ברעים.
סמל תומר נגר מאזור שלחם בגדוד חמישים ואחת של חטיבת גולני שנפל במוצב כיסופים. תומר היה לבד בעמדה ולחם לבדו מול עשרות מחבלים, גבורתו עיכבה את המחבלים מלחדור למוצב ואפשרה ללוחמים ואנשי קיבוץ כיסופים להתארגן לקראת המשך הקרב.
סמר שי ארווס נפל בקרב בצפון רצועת עזה בשלושים ואחד באוקטובר באסון הנמר בו נהרגו אחד עשר מחבריו מגדוד צבר שבגבעתי.
נזכור גם את קטיה טבגן בת עשרים ושש שנרצחה במסיבת הנובה. קטיה בילתה עם חבריה במסיבה, בשעה 9:30 עוד דיברה עם מתן בן זוגה ואמרה שמנסה לברוח מהתופת. מאז נעלמו עקבותיה ושבוע לאחר מכן הגיעה הבשורה.
בשעה זו של זכרון וכאב אנו כאן מתחייבים
- לזכור ולא לשכוח
- לחזק ולתמוך זה בזה
- להמשיך לבנות ולצמוח למרות הכל
- לשמור על ערכי האנושיות והמוסר גם בעת מלחמה
- להיאבק בכל כוחנו למען עתיד טוב יותר
כמנהיגים ומנהיגות במערכת החינוך שהיא בונה חברה- בונה קהילה נהיה האור והתקווה. נהיה מודל ודוגמא לקהילה שלנו ובמיוחד לכם תלמידות ותלמידים יקרים שלנו. נהיה דוגמא למשמעות בעשייה ובנתינה, בזכרון ובעדות. בבנייה ובתקומה. בשיח ובכבוד. בתיקון הלב ובתיקון עולם.
יהי זכרם של הנופלים והנרצחים ברוך ונתפלל לשובם המהיר של החטופים.
